כשילד בן שנתיים וחצי עשה את הצעד הראשון שלו – בדרך של MEDEK

יש רגעים בטיפול שאני לא אשכח לעולם.
רגעים שבהם נוצר חיבור עמוק — בין הגוף הקטן שמולך, לנשמה הגדולה שבו, ולתחושת האמונה שמהדהדת בחדר.
לפעמים זה רגע קטן – תנועה אחת, צעד ראשון – אבל הוא נצרב בלב כמו נס קטן.

כשהילד הזה הגיע אליי, בן שנתיים וחצי, הוא עדיין לא הלך.
ההורים הגיעו אליי הביתה עם עיניים מלאות תקווה ודאגה.
ראיתי כמה הם עברו כבר – בדיקות, טיפולים, מומחים – ויחד עם זה ראיתי בעיניים שלהם ניצוץ של אמונה.
ידענו – יש דרך.

בטיפול בגישת MEDEK אני לא “מלמדת” את הילד ללכת, אלא יוצרת עבורו סביבה שמעוררת את הגוף שלו למצוא את הדרך בעצמו.
אני לא מחזיקה, לא נושאת, אלא מזמינה אותו להתמודד מול כוח הכבידה, לגלות את החוזק שבו, את היכולת הפנימית לקום.
וכשזה קורה – זה רגע של קסם.

כבר אחרי שלושה טיפולים בלבד – הוא עשה את הפסיעות העצמאיות הראשונות שלו.
פסיעות קטנות, אמיצות, רועדות קצת – אבל מלאות חיים.
ההורים עמדו מהצד, דמעות בעיניים. אני מודה שגם לי היה קשה לעצור את ההתרגשות.
אחרי עוד כמה טיפולים בודדים – הוא כבר רץ. חופשי, שמח, מניף את הידיים באוויר.

החוויה הזו מזכירה לי בכל פעם מחדש – כמה חשוב להאמין בילד וביכולת שלו.
MEDEK היא לא רק טכניקה – היא תפיסת עולם.
היא אומרת: “הילד יכול. רק צריך לתת לו את ההזדמנות הנכונה.”
כשאנחנו מאתגרים בעדינות, מכוונים בדיוק, ומאפשרים לגוף לפעול – קורים ניסים קטנים של ממש.

כל טיפול בשבילי הוא שילוב של מקצועיות, לב ותפילה פנימית.
כשאני רואה ילד שעושה את הצעד הראשון שלו – אני יודעת שאני רק שליחה.
הדרך היא שלו, ואני רק מלווה אותו בה – באהבה, באמונה ובתודה גדולה.